בעברית ישראלית מקובל בפי הדוברים הצירוף יש את, כגון: "יש את האיש הזה", "יש לי את הספר", "יש לך אותי". מרבית מתקני הלשון פסלו שימוש זה, שכן בעברית המילה "יש" היא הנשוא, ומה שיש הוא הנושא, ואילו "את" באה לפני מושא ישיר בלבד, ולכן יש לומר "יש לי הספר" ולא "יש לי את הספר". יעל רשף מצאה תיעוד הן לקיומו של מבנה זה והן לפסילתו על ידי מתקני הלשון כבר ב1911; ללשון הכתובה הנורמטיבית נכנס הביטוי כנראה רק בשנות השישים. מתוך ויקיפדיה

ירקעם, ירקרק, יש אין סוף, יש אלוהים?, יש אלוהים? האשליה הגדולה של הדת, יש בי אהבה (אלבום), יש בי אהבה (שיר של נועה קירל), יש בי חלום, יש בי עוד כוח, יש ברירה