ישיבת וולוז'ין (בשמה הרשמי ישיבת עץ חיים, וכונתה תדיר בשם אם הישיבות) הייתה ישיבה שפעלה במאה ה⁻19, והייתה הראשונה שפעלה באופן עצמאי ובלתי⁻תלוי בקהילה המקומית. הישיבה שימשה כאב טיפוס למבנה הישיבות הליטאיות שבאו אחריה. הישיבה נוסדה על ידי רבי חיים מוולוז'ין, תלמידו המובהק של הגר"א, ב⁻תקס"ב (1802) בעיירה וולוז'ין שבפלך מינסק (ברוסיה הלבנה), בתחום המושב של האימפריה הרוסית (מאז חלוקת ברית המועצות בבלארוס), והתקיימה עד תרנ"ב (1892). בשנת תרנ"ה (1895) נפתחה הישיבה מחדש על ידי הרב רפאל שפירא והתקיימה עד תקופת השואה. מתוך ויקיפדיה

ישיבת הרעיון היהודי, ישיבת הרעיון היהודי בירושלים, ישיבת השומרון, ישיבת השרון, ישיבת התפוצות, ישיבת וולוז'ין, ישיבת ויז'ניץ ברכפלד, ישיבת ז"ץ, ישיבת זובחי צדק, ישיבת זכרון מיכאל