החוקר הסקוטי ג'יימס ברוס סייר ביישובי ביתא ישראל לאורך שנת 1770, במסגרת מסעו לגילוי מקור נהר הנילוס. הוא ציין כי הכינוי "ביתא ישראל" הוצמד ליהודים שסירבו להתנצר מהמאה הרביעית ואילך, כאשר אזנה, מלך אקסום הפך את ממלכת אקסום לממלכה נוצרית. כינוי הגנאי פלאשה, שמשמעו באמהרית "חסרי קרקע", הוצמד ליהודים בפי שכניהם הנוצרים לזכר גזירה מן המאה ה⁻15 המתירה למוטבלים לנצרות בלבד להוריש קרקעות לצאצאיהם. מקורו של כינוי נוסף, כּאילא או קאיילה, אינו ברור. יש הטוענים כי מקורו בשפה הפלאשית, ניב של שפת האגאו בו השתמשו יהודי אזור קווארה עד המאה ה⁻19. הכינוי אטאנקון (attenkuñ), שפירושו "אל תיגע בי", נגזר מחומרה הלכתית שנהגו חכמי הקהילה בדיני טהרה – חבר קהילת ביתא ישראל שבא במגע עם נוכרים חייב להיטהר בטבילה בנהר לפני שובו אל הקהילה. מתוך ויקיפדיה

כייאן, כייבל, כייבל גאי, כיילב פולוויל, כיילה (שפה), כייס, כייסות, כייסן, כייפא, כיירון