עברית מקראית (המכונה גם "עברית תנ"כית" או "לשון המקרא" או "יהודית") היא הניב של השפה העברית כפי שדובר בסוף האלף השני לפני הספירה ולאורך האלף הראשון לפני הספירה ברחבי ארץ ישראל. בניב זה כתובים ספרי המקרא (למעט הפרקים הכתובים ארמית) וממצאים אפיגרפיים מאותה התקופה שהתגלו באתרים ארכאולוגיים, והיא הצורה המתועדת המוקדמת ביותר של השפה העברית. מתוך ויקיפדיה

לשון הים אדי, לשון הים דריגאלסקי, לשון הים של פורת', לשון המגילות הגנוזות, לשון המעטה, לשון המשנה, לשון הקודש, לשון הקרח ארבוס, לשון הקרח לילי, לשון הרע