מניין השטרות הוא הכינוי היהודי ל"מניין בית סלאוקוס", שהיה השיטה המקובלת למניית שנים באימפריה הסלווקית. השנה הראשונה למניין, היא השנה בלוח המקדוני הקדום , שהחלה בסתיו 312 לפני הספירה, ומקבילה לשנה העברית ג'ת"ן. מניין בית סלאוקוס היה הראשון בעולם למנות שנים ברצף בלי תלות במאורעות חולפים וגם לאחר נפילתה של האימפריה המשיך לשמש באזורים רבים במזרח התיכון ואף הגיע למזרח אסיה על ידי מיסיונרים מהכנסייה האשורית. השימוש במניין התמעט בהדרגה עם אימוץ הלוח המוסלמי ומניין ההג'רה. המניין המשיך לשמש את הכנסייה האשורית עד המאה העשרים. בעולם היהודי היה מניין השטרות נהוג בבבל כבר בתקופת בית שני והשימוש בו רווח במזרח התיכון תחת האימפריה המוסלמית, במצרים נהגה השיטה עד ביטולה על ידי רבי דוד בן שלמה אבן זמרא במאה ה⁻16, ואצל יהודי תימן נהגה השיטה עד המאה ה⁻20 (ובמידה מסוימת עודנה נהוגה). המניין נקרא על שם השטרות משום שהוא היה העיקרי בתיארוכם, לעומת לוחות שנה שהעדיפו להתחיל את החשבון מבריאת העולם. השנה הנוכחית () היא שנת לשטרות. מתוך ויקיפדיה

נייר שמודפס מטעם ממשלה ועליו סכום נקוב במטבע המקומי. משמש כאמצעי חוקי לביצוע עסקאות במזומן

מסמך התחייבות פיננסית. "שטר חוב." "שטר מכר."

הצדיק את ההשקעה בו

שטר הוא מסמך המהווה פקודה או הבטחה לתשלום סכום כסף מסוים. בדיני השטרות של ישראל, שטרות נחלקים לשלושה סוגים: שטר חליפין, שיק ושטר חוב. שיק הוא עצמו סוג של שטר חליפין, בו האדם שאליו מופנית הפקודה הוא בנק. שיקים ושטרי חוב הם שני סוגי השטרות הנפוצים ביותר, בעוד שטרי חליפין שאינם שיקים נדירים יחסית. מתוך ויקיפדיה

שטר הוא מסמך הלכתי, המשמש בדרך כלל כראייה על זכויותיו של המחזיק בו. לדוגמה, שטר חוב. לעיתים משמש השטר עצמו כאמצעי הקניין, אך מעשה הקניין נגרם גם הוא, כתוצאה מאובייקט הראיה. ישנם שטרות הנכתבים כתוצאה מפעילות עסקית או אחרת בין אנשים, וישנם שטרות הנכתבים כתוצאה מהתערבותו של בית הדין. מתוך ויקיפדיה

שטפני צו גוטנברג, שטפנשט, שטפנשטי, שטצדאים, שטקהוס, שטר (הלכה), שטר (מקרקעין), שטר (משפט עברי), שטר אדרכתא, שטר אירוסין