מנייריזם (באיטלקית: Manierismo) הוא סגנון אמנותי ששלט באמנות הפלסטית בתקופת הרנסאנס (במיוחד בצפון איטליה), מסוף "שיא הרנסאנס" (בסביבות 1520) ועד תחילת הבארוק (בסביבות 1600). הסגנון המנייריסטי מתאפיין בהגזמה, בעיוות ובמלאכותיות ומושפע מפיסול רומי. האידיאל האסתטי של המנייריסטים היה יצירות וירטואוזיות שנראות קשות לביצוע, אך עם זאת נראה כאילו האמן לא השקיע בהן מאמץ. השם נגזר מהגדרתו של ג'ורג'ו וזארי את סגנונם של הציירים בדור שאחרי לאונרדו דה וינצ'י כ"מניירה מודרנה". להגדרה זו לא נלווה בתחילה טון ביקורתי. מאוחר יותר, מתוך רצון לגנות את אמני המחצית השנייה של המאה ה⁻16, נלווה להגדרתם כ"מנייריסטים", טון ביקורתי. מתוך ויקיפדיה

מאניה⁻דפרסיה, מאניוס אקיליוס גלבריו (קונסול בשנת 191 לפנה"ס), מאניוס טרנטיוס וארו, מאניות, מאניטולין, מאנילה רואד, מאניפולוס, מאניפור, מאניץ', מאניצוק