שגורם בושה או מבוכה; לא נעים עד כדי פגיעה בכבוד. "זו הייתה טעות מבישה מול כל הכיתה." "ההפסד בתוצאה כזו נחשב מביש בעיני האוהדים." "ההתנהגות המבישה שלו עוררה ביקורת חריפה."

גורם בושה או מבוכה; משפיל. "זו הייתה טעות מבישה מול כל הכיתה." "היחס המזלזל שקיבל היה מביש." "מצב התחזוקה של המבנה מביש ואינו ראוי לשימוש."

מְבֻזֶּה

שם פעולה של בָּשׁ: התבייש במעשיו; נכלם. "הוא בָּשׁ בטעות שעשה מול כל הכיתה." "לאחר שפגע בחברו, בָּשׁ בדבריו וביקש סליחה." "הילד בָּשׁ במעשיו והוריד את עיניו."