פנומנולוגיה (מיוונית: φαινόμενον (פנומנון) "מה שמופיע", ו⁻λόγος "לוגוס") הוא זרם או שיטה בפילוסופיה של סוף המאה ה⁻19 ותחילת המאה ה⁻20; מאוחר יותר, המונח "פנומנולוגיה" החל לשמש בפי כלל הזרמים בפילוסופיה לציון מה שלמעשה מהווה מושא המחקר של הפנומנולוגיה כשיטה - החוויה הסובייקטיבית עצמה. מתוך ויקיפדיה

פנומנולוגיה (Phenomenology) היא גישה תאורטית בפסיכולוגיה, המדגישה את חשיבות החוויות האישיות של האדם. על פי הגישה, הגורם המשמעותי בהבנת התנהגות האדם הוא הפרשנות האישית והסובייקטיבית שלפיה הוא עצמו תופס את העולם. מתוך ויקיפדיה

זרם פילוסופי ושיטה עיונית החוקרים את מבנה החוויה כפי שהיא נתפסת בתודעה, בלי להניח מראש הסברים מטפיזיים או מדעיים חיצוניים. "בקורס בפילוסופיה למדנו על הפנומנולוגיה של הוסרל." "הספר מנתח את חוויית הגוף מתוך גישה פנומנולוגית." "חוקרים במדעי החברה משתמשים בפנומנולוגיה כדי לתאר חוויות סובייקטיביות."

פנולים, פנולפתלאין, פנום פן, פנומונקטומיה, פנומן, פנומנולוגיה (פסיכולוגיה), פנומנולוגיה של הרוח, פנון, פנוניה, פנוסקנדיה