מזמור גרגוריאני (בלטינית: cantus choralis, "מזמור למקהלה", או cantus ecclesiasticus, "מזמור כנסייתי"; לעיתים מילולית, cantus gregorianus) היא המסורת המרכזית של הקנטוס פלאנוס המערבי, צורה של מזמור ליטורגי חד⁻קולי (מונופוני) בנצרות המערבית, שליווה את טקס המיסה וטקסי תפילות אחרים. הרפרטואר העצום הזה של מזמורים מהווה את המוזיקה העתיקה ביותר הידועה, בהיותו הרפרטואר הראשון שהונצח בכתב תווים בר⁻זיהוי במאה ה⁻10. באופן כללי, המזמורים נלמדו בשיטת ה"ויוה ווצ'ה", דהיינו, שירה משמיעה על פי הדגמה בעל פה, שדרשה שנים של ניסיון ב"סקולה קנטורום" - "בית הספר לשירה". מקור המזמור הגרגוריאני הוא בחיי המנזרים, שבהם הקפידו על שירת "עבודת האל" תשע פעמים ביום בשעות הקבועות מתוך דבקות בחוקי בנדיקטוס הקדוש. שירת מזמורי תהילים היוותה חלק גדול מחיי קהילת הנזירים, ואילו קבוצה קטנה יותר וסולנים שרו את המזמורים. במהלך חייו הארוכים עבר המזמור הגרגוריאני שינויים הדרגתיים רבים ורפורמות מסוימות. מתוך ויקיפדיה

מזלן עותמן, מזלף, מזמוז, מזמור, מזמור אמברוזיאני, מזמור הקרב על הרפובליקה, מזמור ומארש האפיפיורות, מזמור חג המולד, מזמור חג המולד (מיני⁻סדרה), מזמור חג המולד (סרט, 1910)