מלאכת הזורה היא אחת מל"ט המלאכות האסורות בשבת, ועיקרה הוא זריית התבואה כלפי מעלה לאחר הדישה, על מנת להיעזר ברוח להפרדה בין גרגרי התבואה (הכבדים יותר) למוץ, הקש וקני החיטים (הקלים יותר, ועפים ברוח). אף ששלש המלאכות, מלאכת הזורה, ומלאכת בורר, ומלאכת מרקד נראות דומות זו לזו, שהרי שלשתן מטרתן היא להבדיל בין האוכל והפסולת, מ"מ נחשבות לשלש מלאכות נפרדות ברשימת שלושים ותשע אבות המלאכות{{הערה|1=יש שכתבו שקיימת מחלוקת התלמודים בגדר מלאכה זו. לפי הבנה זו, לפי התלמוד בבלי שווה מלאכה זו במהותה למלאכת בורר ומלאכת מרקד, שכולם מטרתן לברור אוכל מתוך פסולת המעורבת בו, וכן נפסק ברמב"ם. לעומת יש שהבינו מדברי התלמוד הירושלמי בסוגיה זו, שמלאכת זורה היא מלאכה לעצמה, ותוכנה הוא זריית אובייקט ברוח (לדוגמה רקיקה), וכן פסק להלכה המהרי"ל בשם האור זרוע, והרמ"א. דעה אחרת אומרת כי גם התלמוד הירושלמי אינו מחייב ברוקק ברוח משום מלאכת זורה, וחיוב ברקיקה יכול להיות רק משום מלאכת הוצאה מרשות לרשות. להלכה נחלקו האחרונים: רבי עקיבא איגר פסק שאין לחשוש לדברי הרמ"א, וכן פסק המשנה ברורה (אלא שלכתחילה כתב שיש לחוש לדבריו). בנוסף, חיוב זרייה הוא אפשרי רק ברוק, שהוא חומר הנוצר מגופו של אדם הנחשב בהלכה ל"גידולי קרקע" (מכיוון שהוא מתפרנס מגידולי הקרקע ומהם גופו חי), אך לא במים, שאינם גידולי קרקע. לעומת זאת השולחן ערוך הרב העתיק את דברי הרמ"א כלשונם וכך הוא פוסק להלכה. ביאור אפשרי למחלוקת בין סוגיית הבבלי לסוגיית הירושלמי בעניין זה, מבאר האבני נזר, ששני התלמודים נחלקו במחלוקת זו, לשיטתם במחלוקת בעניין מלאכת בורר, האם ברירה שאינה מושלמת והאוכל נזקק עדיין לברירה נוספת, נחשבת למלאכה. לפי הירושלמי, לא ייתכן שמלאכת זורה תחשב למלאכה, מכיוון שלאחר הפרדת הגרעינים מהתבואה, נותרים עדיין בתבואה צרורות אבנים שהם אינן מופרדים באמצעות זריית התבואה לרוח, שבה רק קשי התבואה (המוץ) הקלים מתפזרים לכל עבר אך גרגירי התבואה - ועימם צרורות האבנים - נופלות לקרקע, ומכיוון שהירושלמי סבור שברירה שאינה מושלמת אינה נחשבת לברירה, הוא אינו יכול לפרש שחיוב מלאכת זורה הוא משום חיוב ברירה, ולכן הוא מפרש שמדובר במלאכה חדשה שמהותה זריית גוף אחד לרוח, למרות שלא מדובר בהפרדת שני גופים זה מזה. לעומת זאת, התלמוד הבבלי, סבור שגם ברירה שאינה מושלמת - כמו מלאכה זורה - נחשבת לברירה, ולכן הוא מונה את שלוש המלאכות, זורה ומרקד ובורר, כמלאכה שמהותה שווה. האבני נזר מתייחס לשאלה צדדית העולה על הסברו, והיא, כיצד ברירת צרורות האבנים מתוך גרגירי התבואה נחשבת לברירה, אם יש עדיין להפריד אחר כך את גרגירי התבואה מתוך הקליפה הדקה שדבוקה בהם במלאכת מרקד, והוא מסביר כי נהוג להפריד את הקליפה - השומרת על נקיות גרגירי התבואה - רק סמוך לזמן טחינת החיטים, שאינו צמוד לזמן הזרייה, ומכיוון שבשעת ברירת צרורות האבנים מתוך גרגירי התבואה שנעשית לאחר הזרייה, אין המנהג להפריד את קליפות התבואה ולפעמים אף אין צורך בכך כלל וההפך, אין הקליפה נחשבת ל"קליפה" ומלאכת הברירה נחשבת למושלמת.}} הואיל וכולן היו בעשיית המשכן, אין אופן העשייה שלהם זהה, אינן באותו שלב של יצירת מזון מהיבולים החקלאיים, וכל אחת מהן דרושה בפני עצמה למלאכת עשיית הפת או תיקוני סממני הצביעה שהיו במשכן, משום כך, נחשבות לשלש מלאכות נפרדות. מתוך ויקיפדיה

מלאכת דש, מלאכת האופה בשבת וביום טוב, מלאכת הוצאה, מלאכת הוצאה מרשות לרשות, מלאכת החיים, מלאכת זורע, מלאכת חורש, מלאכת טווה, מלאכת טוויה, מלאכת טוחן