מנלאוס (ביוונית: Μενέλαος, מנלאוס; מלטינית: מנלאוס) היה כהן גדול ומנהיג יהודי מתייוון בתקופת בית שני ומרד החשמונאים, בין השנים 163⁻172 לפנה"ס. מנלאוס, תחת שלטון אנטיוכוס הרביעי (אפיפנס) הסלאוקי, גרם לחילול בית המקדש ולבזבוז אוצרותיו שהיו רכוש העם, ובכך הניח את התשתית לגזירות רדיפת הדת של אנטיוכוס הרביעי בשנת 168 לפנה"ס. מנלאוס, ביחד עם אחיו שמעון ושני שליטי ישראל הסמוכים לו בשושלת ההנהגה, יאסון ואלקימוס, הם הדמויות המרכזיות המזוהות עם תופעת ההתייוונות ומשמעויותיה במסורת היהודית. מתוך ויקיפדיה

מנלאוס (ביוונית: Μενελαος) היה אחד מהמלכים האגדיים של ספרטה, בחצי האי פלופונסוס. מנלאוס מתואר כבעל שיער אדום, נמוך ומוצק. מתוך ויקיפדיה

מנכמוס, מנכ״ל, מנל ויק, מנלאוס (הכהן), מנלאוס (כהן גדול), מנליך, מנליק, מנליק הראשון, מנליק הראשון, מלך אקסום, מנליק הראשון, קיסר אתיופיה