מי שחייב או נדרש לבצע דבר⁻מה מתוקף חובה, הוראה או תפקיד. "כחייל הוא מצווה לציית לפקודות מפקדיו." "העובד מצווה לשמור על כללי הבטיחות במקום העבודה." "בעל התפקיד מצווה לפעול לפי הנהלים שנקבעו."

נתן הוראה מחייבת; פקד

רשם צוואה; הוריש

ציוו עליו, פקדו עליו, הורו לו

פקודה, הוראה או תקנה מחייבת. "בית המשפט הוציא צו המונע את ביצוע העסקה." "החיילים פעלו על פי צו המפקד." "השר חתם על צו חדש בעניין הייבוא."

צו הוא הוראה הניתנת על ידי אדם או גוף המוסמך לכך ולרוב הוא חייב להתבצע בלא צורך באישור או דיון. תחום עניינו של הצו משתנה בהתאם למצב. לרוב, לראשי מדינות כמו נשיאים או ראשי ממשלה יש זכות להוציא צווים ועל אלו לא להתנגש עם החוקה או חוקים של אותה מדינה. המונח המדויק לתיאור צו משתנה ממדינה: בארצות הברית למשל לא אומרים צו נשיאותי (Presidential Decree) אלא "הוראה ביצועית" (executive orders). שלטון רודני מכונה "שלטון צווים". מתוך ויקיפדיה

הציווי (imperative) הוא מודוס המביע הוראה, דרישה ולפעמים גם בקשה או הצעה, המכוונות באופן ישיר מן הדובר אל הנמען. רוב השפות, בכלל זה עברית, מציינות את הציווי באמצעות נטייה מיוחדת של הפועל. מתוך ויקיפדיה

צהרון, צהרון מצוי, צהריים, צהרים, צהשי, צו (פרשה), צו 8, צו 9, צו איסור יציאה מהארץ, צו איסור יציאה מן הארץ

נתינת הוראה מחייבת, פקודה

נתינת ירושה