השפה המצרית היא שפה אפרו⁻אסיאתית אשר דוברה במצרים העתיקה. הטקסט בעל המשמעות המוקדם ביותר בשפה זו שנמצא בידינו מתוארך לשנת 2680 לפנה"ס לערך, דבר שהופך את השפה המצרית לאחת השפות העתיקות ביותר שמתועדות בכתב לצידה של השומרית. השפה דוברה בגלגולים שונים עד שלהי המאה ה⁻17, אז הופסק השימוש בניב המאוחר ביותר של השפה, הקופטית. השפה הרשמית במצרים כיום היא ערבית, והיא כרסמה במעמדה של הקופטית כשפה מדוברת מאז הכיבוש הערבי של מצרים. כיום הקופטית משמשת אך ורק כשפה ליטורגית של הכנסייה האורתודוקסית הקופטית במצרים, ומאות בודדות בלבד של אנשים דוברים אותה באופן שוטף. מתוך ויקיפדיה

קטן רוחב, לא עבה

מצומצם, לא מפורט

מי שחש רע לנוכח הצלחת אחרים; קנאי

צרי או צרי (קרי: צורי) הוא שרף ששימש כתבלין וכאמצעי ריפוי, המשמש גם כשם משפחה עברי. מתוך ויקיפדיה

אפרסמון, על פי מקורות יהודיים קדומים, הוא שמו של צמח שגדל בבקעת ים המלח ובאזור הגלעד בעבר הירדן. כנראה מדובר בשיח Commiphora gileadensis, מסוג הצמחים הנקרא קומיפורה (Commiphora). האפרסמון ידוע גם בשמות נוספים: בלסם, בלסאן, בשאם (מלשון 'בושם') ו"אפרסמון מקראי". מתוך ויקיפדיה

מצרים התחתונה, מצרים התיכונה, ממלכת בית תלמי, מצרים עילית, מצרים תחתית, מצרית עתיקה, מצרית קדומה, מצרע, מצרף לחכמה, מצרפי המקרים

מצירת, צמרית