מקדש יב (בלשון יהודי המקום: אגורא זי יהו אלאהא = בניב ארמי דרומי, מקדש ה' אלוהים) היה מרכז פולחני לאלוהי ישראל, שנבנה בסוף המאה ה⁻7 לפנה"ס (בשנת 610 לפנה"ס לערך) על ידי קהילת יהודי יב, שהתקיימה במצרים על האי יב (אלפנטינה) באזור מצרים העליונה ליד אסואן. בניה שרתו כשכירי חרב ותפקידם היה לשמור עבור ממלכת פרס, על גבולה הדרומי של מצרים עם ממלכת כוש. מקדש זה חרב כ⁻200 שנה לאחר מכן (בשנת 410 לפנה"ס). דבר קיומו של המקדש לא נודע עד תחילת המאה ה⁻19, כאשר מכתבי יב הופיעו לראשונה בשוקי מצרים. מתוך ויקיפדיה

מקדש ונוס גנטריקס, מקדש ונוס ורומא, מקדש וסטה, מקדש זאוס באולימפיה, מקדש חוניו, מקדש יווני, מקדש יופיטר הקפיטוליני, מקדש יסוקוני, מקדש ירבעם, מקדש לוקסור