על פי הברית החדשה, מרים (ביוונית: Μαρία, מריה; בלטינית: Maria; בארמית סורית: ܡܪܝܡ, מרים), הייתה אישה יהודייה⁻גלילית מתקופת בית שני, אמו של ישוע הנוצרי (ישו) ואשתו של יוסף. לפי הכתוב, היא הרתה לרוח הקודש בעודה בתולה, ילדה את ישו, גידלה אותו ועמדה לצידו במהלך חייו. מתוך ויקיפדיה

מִרְיָם, אֵם יֵשׁוּ (גם מרים הבתולה, יולדת האלוהים, מדונה ועוד; בלטינית וברוב השפות האירופאיות: Maria, "מריה") הייתה יהודייה בת המאה הראשונה לספירה ודמות מרכזית בנצרות, בה היא מתוארת כאמו של ישו המשיח. לפי הברית החדשה והמסורת הנוצרית, מרים הייתה מאורסת ליוסף כשהמלאך גבריאל הודיע לה שהיא הרה מרוח הקודש בעודה בתולה, בבית שעמד במקום בו שוכנת כנסיית הבשורה בנצרת. היא גידלה את ישוע, נכחה בחלק מן הנסים שחולל וחזתה בצליבתו בירושלים. התאולוגיה הנוצרית הציבה את מרים כראשונה מבין הקדושים, כמשחקת תפקיד מרכזי בישועת המין האנושי, וכסמל לתום ולאדיקות. בייחוד הודגשו בתוליה הנצחיים, שלא נפגמו בלידת בנה. האמונה בכך היא עקרון יסוד בכמה זרמים נוצריים ודוֹגמה בכנסייה הקתולית. אמונות נוספות הן שעיבורה ברחם אמה היה ללא מתום, ושלא מתה אלא עלתה השמימה בגופה. עתירות למרים כדי שתשתדל אצל אלוהים עבור המתפלל נפוצות בליטורגיה, וחגים רבים מוקדשים לה. מתוך ויקיפדיה

מרים שרון, מרים ש״ך, מרים תעסה גלזר, מרים תעסה⁻גלזר, מרים, אחות לזרוס, מרימבה, מרימה, מרימר, מרין, מרין (שדה גז)