משפחת איבלין (אנגלית: Ibelin), בית רוזני יפו ואשקלון, הייתה ממשפחות האצולה המשפיעות ביותר בממלכת ירושלים הצלבנית, ובניה ובנותיה היו מן הגורמים העיקריים לכל טלטולי המדינה. האריסטוקרטים של בית איבלין היו בכירי האצולה הצלבנית, ושימשו כרוזנים, נסיכים, קונטאבלים, עוצרים ומלכים, תוך שהם מרכזים בידיהם את רוב הכוח האוליגרכי של האצילים והברונים בממלכות הצלבניות. במשך תקופות מסוימות שלט בית איבלין למעשה בממלכת ירושלים כולה (משנת 1205 עד 1210, ומשנת 1243 עד התמוטטות ממלכת ירושלים ב⁻1291), פיקד באופן ישיר על ירושלים (ב⁻1187), והנהיג את הממלכה הצלבנית של קפריסין (ברוב השנים שבין 1218⁻1267). תחום השליטה הרשמי של המשפחה בשנים מאוחרות יותר כלל את רוזנות יפו ואשקלון (שהתפרשה אז על פני כל דרום ארץ ישראל), הערים המרכזיות ארסוף, עכו - שהיוותה בירה למחצה לממלכה באותם הזמנים - וביירות, בממלכת ירושלים, ופמגוסטה ולימסול בקפריסין, מבצר קיימונט⁻מונס קיין, ולזמן מה אף משלה המשפחה בנסיכות הגליל. ההיסטוריה שלה מתפרשת בקירוב מ⁻1100 עד 1290, על פני מאתיים ותשעים שנה, וחופפת לקורותיהן של ממלכות ירושלים וקפריסין. פרופ' יהושע פראוור כינה את בית איבלין: "משפחה של מדינאים וממליכי מלכים". מתוך ויקיפדיה

משפחת אוירבך, משפחת אומנה, משפחת אוסטרוגסקי, משפחת אורלוב, משפחת אורסיני, משפחת איפסילנטי, משפחת אל חוסייני, משפחת אל⁻חוסייני, משפחת אלביצי, משפחת אלדוברנדיני