נאו⁻ריאליזם איטלקי הוא זרם משפיע בקולנוע שנוצר באיטליה בשלהי מלחמת העולם השנייה ודעך בתחילת שנות ה⁻50. כראי למצב הקשה ששרר באיטליה שאחרי המלחמה, הנאו⁻ריאליזם עסק בעיקר בקשיי היום⁻יום של בן מעמד הפועלים ושאר המעמדות הנמוכים בחברה: ייאוש, עוני ותבוסות לאן שלא יפנה. העיסוק נעשה תוך הדגשת ההתנגשות שבין האדם לסביבתו, בין הסבל הרגשי של הפרט לבין המציאות הפיזית הקשה. הנאו⁻ריאליזם דגל בריאליזם קיצוני ובחשיפה בוטה של המציאות החברתית הקשה של אותה התקופה. מבחינה סגנונית הוא ניכר בהשקעה מינימלית בסגנון ובתפאורה, שהתבטאה בעיקר בצילום מחוץ לאולפן ובשימוש בשחקנים לא⁻מקצועיים. מתוך ויקיפדיה

בקולנוע, נאו⁻ריאליזם הוא סגנון המכתיב שימוש באלמנטים אמיתיים ככל הניתן מחיי היום⁻יום ועיסוק בנושאים ארציים ולא בכאלו דמיוניים שברומו של עולם. צמח באיטליה עם שחרורה מהכיבוש הנאצי לקראת תום מלחמת העולם השנייה. מתוך ויקיפדיה

נאו⁻ריאליזם, או ריאליזם מבני, היא אסכולה ביחסים בינלאומיים שפורסמה לראשונה על ידי קנת' וולץ בשנת 1979. אסכולה זו פותחה מתוך האסכולה הריאליסטית אשר דוגלת באינטרסים, משחק כוחני, ומציאות אנרכית. מתוך ויקיפדיה

נאו קלאסיקה, נאו קלסיציזם, נאו ראליזם, נאו ריאליזם, נאו ריאליזם (מדע המדינה), נאו שמרנות, נאו⁻אבולוציוניזם, נאו⁻אורתודוכסיה, נאו⁻אורתודוקסיה (יהדות), נאו⁻אימפריאליזם