"נצרות קדומה" הוא מושג המתייחס לתקופה בתולדות הנצרות בה עוצבו הקווים הבסיסיים של תנועה דתית, חברתית, אינטלקטואלית ופוליטית שהפכה לדת הנוצרית חובקת העולם. תיחום גבולותיה של תקופה זו משתנה לפי האסכולות והחוקרים השונים העוסקים בה. הרוב מציין את תחילתה עם מותו של ישו בצליבה, בשנת 30 לספירה. יש המציינים את תום תקופת הנצרות הקדומה בוועידת ניקיאה בשנת 325, ועידה בה נקבעו, באופן אחיד, יסודות האמונה הנוצרית הקתולית. אחרים רואים את תום התקופה בשנת 400, תקופתו של אוגוסטינוס הקדוש מחשובי הוגי הדעות הנוצרים. אחרים מאריכים את התקופה עד לשנת 632, שנת מותו של הנביא מוחמד ותחילת התפתחות האסלאם. לבסוף, יש המגיעים עד לשנת 800, תקופתו של המלך קרל הגדול כאשר מרכז הנצרות עבר למערב, פיזית והגותית. מתוך ויקיפדיה

נצרות סוציאליסטית, נצרות סורית, נצרות פרוטסטנטית, נצרות פרסביטריאנית, נצרות קאתולית, נצרות קופטית, נצרות קלוויניסטית, נצרות קתולית, נצרות קתולית מזרחית, נצרות רומית⁻קתולית