נתיב ימי, או "נתיב שיט", הוא מסלול מותווה ומוסכם לתנועת כלי שיט בים, אוקיינוס או גוף מים גדול אחר. נתיב השיט נבחר תוך התחשבות ברוחות (כגון רוחות הסחר), זרמי ים ומכשולים (כגון שרטונים, קרחונים ואיים). הנתיב הימי מחייב לעיתים מעבר בנקודות מפתח (מצרי ים, מעברים בין איים וכדומה). בנקודות המפתח בנתיבי הסחר התפתחו נמלים מחד (למשל נמל סינגפור), ואתרי סיכון לשוד ים, מאידך. מתוך ויקיפדיה

המעבר הצפון⁻מזרחי הוא מסלול ימי המקשר בין האוקיינוס האטלנטי והאוקיינוס השקט בנתיב צפוני, ועובר במרבית דרכו במימי אוקיינוס הקרח הצפוני. המסלול עובר לאורך החופים הארקטיים שבצפון רוסיה - מהים הלבן וים ברנץ במערב, דרך חופי צפון סיביר ולאורך החוף הרוסי של ים קארה, עד מצר ברינג והמזרח הרחוק. הנתיב בחלקו פנוי מקרח רק חודשיים בשנה. החלק הרוסי (או האסיאתי) של המסלול, מזרחית לנוביה זמליה, בין ים ברנץ לאוקיינוס השקט, נמצא כולו בתחומי מי האזור הכלכלי הבלעדי של רוסיה, ונקרא הנתיב הימי הצפוני (ברוסית: Се́верный морско́й путь - "סברניי מורסקוי פוט"). מתוך ויקיפדיה

הנשרה כפויה, הנשרים, הנשרים אצילי הנפש, הנשרים פשטו עם שחר, הנתיב הזוהר, הנתיב המהיר, הנתיב המהיר בכביש 1, הנתיבות, הנתיבות שלום, הנתקות הנצרות מהיהדות