סונאטה (סוֹנָטָה) (מ"סונארה" הלטינית והאיטלקית, שפירושה "להצליל"), הוא מונח מוזיקלי, המגדיר יצירה לנגינה בכלי, בניגוד לקנטטה הווקאלית (שמקורה ב"קנטארה" – לשיר, בלטינית ובאיטלקית). המונח, הכללי ומעורפל מטבעו, התפתח לאורך השנים וחל על צורות שונות בתולדות המוזיקה עד לתקופה הקלאסית, שבה גדלה חשיבותו. בראשית המאה ה⁻19 התקבל השימוש במונח סונאטה כעיקרון לחיבור יצירות בקנה מידה גדול ויושם לרוב הסוגות האינסטרומנטליות, כאחת משתי השיטות היסודיות לארגון, פירוש וניתוח מוזיקה קונצרטית, לצד הפוגה. במאה ה⁻20 המשיך המונח לשמש ביצירות אינסטרומנטליות, אבל העקרונות הצורניים שנוסחו, הוגדרו ולומדו במאה ה⁻19 נחלשו או התרופפו. מתוך ויקיפדיה

סון נגוק טאן, סון פיאויאנג, סון צו, סון⁻דזה, סונאטה, סונאטה דה קאמרה, סונאטה דה קייסה, סונאטה לחליל ("אונדינה") של ריינקה, סונאטה לפסנתר מס' 1 של מוצרט, סונאטה לפסנתר מס' 11 של מוצרט