הסימפוניה השמינית במי במול מז'ור מאת גוסטב מאהלר, נקראת גם סימפוניית האלף בשל מספר הנגנים והזמרים הגדולה שהיא מחייבת (לפחות 150 חברי תזמורת, 8 זמרים סולנים, שתי מקהלות מלאות (STAB) ומקהלת ילדים). ביצוע הבכורה של היצירה, שחוברה בפרץ יצירתי אחד בשנת 1906, התקיים ב⁻12 בספטמבר 1910 במינכן בביצוע הפילהרמונית של מינכן בניצוחו של מאהלר עצמו. הייתה זו היצירה האחרונה של מאהלר שהמלחין זכה שתבוצע בביצוע בכורה בחייו. ביצוע טיפוסי של היצירה אורך 80 דקות (כלומר, על אף גודל הגוף המבצע, היא איננה ארוכה במיוחד). לסימפוניה שני חלקים, החלק הראשון מבוסס על המנון לטיני מן המאה ה⁻9 בשם Veni Creator Spiritus ("בוא, רוח בורא") ואילו החלק השני הוא הלחנה של התמונה האחרונה במחזה פאוסט מאת יוהאן וולפגנג פון גתה. שני החלקים מאוחדים תחת רעיון הגאולה באמצעות כוחה של האהבה וביטוי של אמונה ברוח האנושית. מבחינת גוף היצירה של מאהלר, מהווה היצירה חזרה לרוח הסימפוניות השנייה, השלישית והרביעית, כלומר שיבה אל המילים כאמצעי להבעת רעיונות והתמקדות בגאולת הנפש הרוחנית ולא בנושאים חילוניים וארציים. מתוך ויקיפדיה

סימפוניות מס' 90⁻92 של היידן, סימפוניות מס' 90–92 של היידן, סימפוניות מספר 88 ו⁻89 של היידן, סימפוניות מספר 90⁻92 של היידן, סימפוניות פריז, סימפוניית האלפים, סימפוניית ההפתעה, סימפוניית החיים, סימפוניית העולם החדש, סימפוניית הצעצועים