תרגום השבעים (ביוונית עתיקה: Ἡ Μετάφρασις τῶν Ἑβδομήκοντα או ; בלטינית: Septuaginta או ; ידוע בעברית גם כיוסף ברסלבי, "בית מרזח", בית מקרא מ"ח עמ' 5) הוא השם שניתן לתרגום המקרא ליוונית קוינה במאה השלישית והשנייה לפני הספירה. בתחילה תורגמו רק חמשת חומשי התורה על ידי יהודים, וכעבור 350 שנה תורגמו ספרים מקראיים אחרים על ידי הנוצרים שאימצו את מונח זה. בראשיתו, התרגום נועד לשמש את היהודים דוברי⁻היוונית באגן הים התיכון, בייחוד באלכסנדריה. בהמשך, עם אימוצו של התרגום לחיק הנצרות, הוא ננטש על ידי היהדות והשתמר בעיקר בכנסייה הנוצרית בה הוגדר בתור הברית הישנה. הנצרות האורתודוקסית רואה בו עד היום את הנוסח המקודש היחיד. האוסף המלא של תרגום השבעים כולל כ⁻50 חיבורים אשר רבים מתוכם לא נכללו בקאנון המקראי ונדחו על ידי חז"ל. בין הטקסט שקיים בנוסח המסורה לבין הטקסט של תרגום השבעים יש לעיתים הבדלי נוסח, סגנון, מינוח ולעיתים ישנם אף הבדלים בסדר העריכה של הפרקים בחיבור. מתוך ויקיפדיה

ספורצה, ספורת עממית, ספטאר, ספטארול, ספטה, ספטון דלמר, ספטטאקהקה, ספטימוס היפ, ספטימוס סוורוס, ספטימיוס סברוס