התופעה של עבדים נמלטים (באנגלית: Fugitive Slaves), שביקשו להשיג חרות, עתיקה כמו מוסד העבדות עצמו. בהיסטוריה של העבדות בארצות הברית, "עבדים נמלטים" היו עבדים שעזבו את האדון ללא אישור בתקופה שלפני ובמהלך מלחמת האזרחים האמריקנית. הם, בדרך כלל, ניסו להגיע למדינות או טריטוריות שבהן העבדות נאסרה, ובפרט קנדה. מתוך ויקיפדיה

חוק העבד הנמלט 1850 היה חוק שנחקק על ידי הקונגרס של ארצות הברית ב⁻18 בספטמבר 1850 כחלק מפשרת 1850 בין מדינות הדרום, שבהן החזיקו בעבדים, לבין מדינות הצפון, שבהן זכו האפריקאים אמריקאים לחופש. היה זה אחד מן החוקים אשר עוררו מחלוקת במידה רבה ביותר, מתוך פשרת 1850. החוק עורר חרדות במדינות הצפון מפני קונספירציה של בעלי העבדים. החוק קבע כי כל העבדים שנמלטו מאדוניהם יושבו לחזקתם. אנשי התנועה לביטול העבדות כינו את החוק "חוק כלבי הדם" על שם כלבי הדם בהם עשו שימוש במצוד אחר עבדים נמלטים. מתוך ויקיפדיה

חוק העבד הנמלט 1793 הוא חוק הקובע כלים ליישום סעיף העבד הנמלט בחוקת ארצות הברית כדי להבטיח את זכותו של בעל עבדים להשיב אליו עבד שנמלט. חוק העבד הנמלט משנת 1793 יצר מנגנון חוקי באמצעותו ניתן להגשים מטרה זו. מתוך ויקיפדיה

חוק הספנות (ימאים), חוק הספרה הראשונה, חוק הספריות הציבוריות, חוק הספרים, חוק הסתירה, חוק העבד הנמלט 1850, חוק העונשין, חוק העיטורים בצבא הגנה לישראל, חוק העליונות הראשון, חוק העמותות