עיבוי בוז איינשטיין (נקרא לעיתים עיבוי בוזה⁻איינשטיין) היא תופעה המתרחשת בבוזונים (כלומר חלקיקים עם ספין שלם) ובה מספר רב של חלקיקים נדחס ברמת היסוד (הרמה בעלת האנרגיה הנמוכה ביותר) של מערכת קוונטית, כאשר הטמפרטורה קרובה מאוד לאפס המוחלט. התופעה קרויה על שם הפיזיקאים סאטינדרה נאת בוז ואלברט איינשטיין שתיארו אותה מבחינה מתמטית (התפלגות בוז⁻איינשטיין) עשרות שנים לפני שנצפתה בפועל. לתופעה זו ישנה חשיבות ניסיונית ביצירת מצבים קוונטים קוהרנטיים ובפיזיקה של חומר מעובה. עיבוי בוז⁻איינשטיין הופק ונצפה לראשונה במעבדה בניסוי שביצעו אריק קורנל וקארל וימן ב⁻1995. הם השתמשו בגז של אטומי רובידיום, שקורר לטמפרטורה של 170 ננו⁻קלווין (אחד חלקי מיליארד של קלווין), ובמצב זה חלק רב מהאטומים אכן קרס לרמת היסוד. מתוך ויקיפדיה

התפלגות בוז⁻איינשטיין (או סטטיסטיקת בוז⁻איינשטיין) היא פונקציית התפלגות סטטיסטית שבעזרתה ניתן לתאר תכונות של בוזונים (חלקיקים בעלי ספין שלם) זהים חסרי אינטראקציה. ההתפלגות קרויה על שם הפיזיקאי ההודי סאטינדרה נאת בוז, שפיתח אותה ב⁻1920 עבור פוטונים, ועל שם אלברט איינשטיין, שהכליל אותה עבור אטומים ב⁻1924. מתוך ויקיפדיה

עיבוד תמלילים, עיבוד תנועות, עיבוד תנועות מקוון, עיבודים לשירי עם סקוטיים וולשיים (היידן), עיבוי, עיבוי בוז⁻איינשטיין, עיבוי בוזה איינשטיין, עיבור (מיסטיקה), עיבור החודש, עיבור השנה