עלי רזא פהלווי (בפרסית: شاهزاده علیرضا پهلوی, תעתיק: עלי רזא פהלוי; 28 באפריל 1966 - 4 בינואר 2011) היה בנו השני של מוחמד רזא פהלווי, השאה האיראני האחרון, ונכדו של רזא ח'אן, מייסד שושלת פהלווי. עלי רזא נולד בטהראן לשאה מוחמד רזא פהלווי ולרעייתו, הנסיכה פארה דיבה. אביו של עלי רזא, השאה מוחמד רזא פהלווי, הופל מהשלטון במהפכה האסלאמית באיראן ב⁻1979. הוא נמלט עם משפחתו ונדד בין מדינות. מתוך ויקיפדיה

הנסיך עלי רזא פהלווי (בפרסית: علی‌رضا پهلوی, בתעתיק מדויק: עלירצ'א פהלוי; 1 במרץ 1922 - 17 באוקטובר 1954) היה בנו של רזא ח'אן, ואחיו הצעיר של מוחמד רזא פהלווי. לאחר שהוגלה אביו בעקבות הפלישה הבריטית⁻סובייטית לאיראן, התלווה אליו למאוריציוס ומאוחר יותר ליוהנסבורג. מתוך ויקיפדיה

מוחמד רזא שאה פהלווי (בפרסית: محمدرضا شاه پهلوی, תעתיק מדויק: מחמדרצ'א שאה פּהלוי; 26 באוקטובר 1919 – 27 ביולי 1980) היה השאה האחרון של איראן, שלט בשנים 1941–1979. הוא ירש את השלטון מאביו, רזא שאה (1877–1944), ומשל במדינה בשלטון אוטוקרטי בסגנון של שושלת אימפריאלית שראתה את האומה האיראנית כממשיכה של האימפריה הפרסית הקדומה. הוא הודח מהשלטון בעת המהפכה האיראנית בשנת 1979. מתוך ויקיפדיה

עלי⁻רזא עסגרי (בפרסית: علی رضا عسگری; נולד ב⁻1 בנובמבר 1952, ארדסטאן (מחוז אספהאן) היה גנרל במשמרות המהפכה האסלאמית, סגן שר ההגנה וחבר קבינט בממשלתו של נשיא איראן מוחמד ח'אתמי. הוא הודח מתפקידו לאחר שמחמוד אחמדינז'אד, יריב קודם, עלה לשלטון בשנת 2005. מתוך ויקיפדיה

מוחמד קמארה, מוחמד ראפת שַחַאתה, מוחמד ראפת שחאתה, מוחמד ראשיד, מוחמד רזא ג'דיד אל⁻אסלאם, מוחמד רזא שאה פהלווי, מוחמד רזה מירזאי, מוחמד רזה פהלווי, מוחמד רזה פהלוי, מוחמד רזה שאה פאהלבי