גוי של שבת (מוכר גם בראשי התיבות גש"ש) הוא מונח ביהדות, המתייחס לגוי (כל אדם שאינו יהודי) שתפקידו להקל על יהודי בכך שהוא עושה מלאכות האסורות על היהודי בשבת (אחת מל"ט אבות מלאכה, תולדות שלהן, או איסור שבות). המונח יכול להתייחס ללא⁻יהודי שביצע באופן חד⁻פעמי פעולה שיש בה כדי להקל על איסורי השבת החלים על יהודי (למשל, נכנס בשבת בחורף לחדר שישבו בו יהודים והדליק את התנור), או למעמד מיוחד, מעין משרה, השמורה ללא⁻יהודי החי בין יהודים (למשל, לא⁻יהודי החי בסמוך לבית כנסת ומקבל משכורת על דאגתו לתחזוקת בית הכנסת מדי שבת). מתוך ויקיפדיה

מצרים, המכונה כיום רפובליקת מִצְרַיִם הערבית או בתרגום לשפות זרות - הרפובליקה הערבית של מצרים (בערבית מצרית: جمهوريّة مصر العربيّة - גֻמְהוּרִיַּת מַצְר אֶלְעַרַבִּיַּה, בערבית: מִצְר ) היא ארץ בעלת היסטוריה של חמשת אלפי שנה והמדינה המאוכלסת ביותר מבין מדינות ערב, והמדינה השלישית המאוכלסת ביותר באפריקה (אחרי ניגריה ואתיופיה). מצרים שוכנת בפינה הצפונית⁻מזרחית של אפריקה, לחוף הים התיכון בצפון וים סוף במזרח. בצפון⁻מזרח גובלת בישראל וברצועת עזה, במערב בלוב ובדרום בסודאן. על אף שטחה הגדול, מרוכזת כמעט כל אוכלוסייתה בעמק הנילוס שנמצא במזרחהּ. זאת, משום ש⁻98% משטח מצרים הם מדבר שומם. גם בעמק הנילוס הפורה לא יורדים כמעט גשמים, ומקור המים העיקרי הוא נהר הנילוס, העובר לאורכו. נהר הנילוס יוצר דלתה בחלקו הצפוני, מקום השפך לים התיכון. בדלתה זו מרוכזים השטחים החקלאיים. רובם המכריע של המצרים הם מוסלמים, ושפתה הרשמית של המדינה היא הערבית. קיים בה מיעוט חשוב של נוצרים קופטים, צאצאים ישירים של המצרים הקדומים. מתוך ויקיפדיה

תפילת ערבית של שבת היא התפילה הראשונה של השבת, והיא נערכת על פי רוב זמן מה לאחר שקיעת החמה של יום שישי, לאחר קבלת שבת. מתוך ויקיפדיה

הממלכה הערבית של סוריה, הרפובליקה הערבית של תימן, מנחה של שבת, סידורו של שבת, סעודת הערבית של בוקאר, סעודת הערבית של בוקר, שחרית של שבת, שיר של שבת

תפילת נשים ביהדות, תפילת עזריה ושירת שלושת הנערים בכבשן, תפילת עמידה, תפילת עננו, תפילת ערבית, תפילת פאולוס, תפילת פאולוס השליח, תפילת שבע, תפילת שחרית, תפילת שחרית של שבת