פקודת הנזיקין היא פקודה (דהיינו חיקוק של המחוקק המנדטורי, אשר נקלט במשפט הישראלי כבעל מעמד שווה לחוקי הכנסת) המסדירה את יסודות דיני הנזיקין בישראל, וקובעת את עוולת הרשלנות ואת עוולת הפרת חובה חקוקה כעוולות מסגרת. הפקודה אף קובעת מספר מסוים של עוולות פרטיקולריות. עוולות נזיקיות נוספות מצויות בחוקים אחרים (כדוגמת חוק איסור לשון הרע). מתוך ויקיפדיה

בדיני נזיקין בישראל, סעיפים 38–40 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) מצויים תחת סימן ד' בפקודה, פרק העוסק בעוולת הרשלנות. סעיפים אלו דנים בהעברת נטל הראיה מהתובע לנתבע בתביעות רשלנות. 'נטל הראיה' משמעותו שבית המשפט יוצא מנקודת הנחה לרעתו של התובע, ועל זה האחרון מוטלת האחריות להביא די ראיות כדי שיטה את הכף לטובתו, לכל הפחות מעל לרף של 50% כפי שנהוג במשפט האזרחי. אם לא עבר רף זה, הנתבע אינו מחויב להשיב. בנוסף, במהלך המשפט, ניתן לזקוף זאת לחובתו של צד, כאשר היה עליו להביא ראיות מסוימות ונמנע מלהביאן. מתוך ויקיפדיה

פקודת בתי הסוהר, פקודת החוק הפלילי, פקודת היום לפלישה לצרפת, פקודת המיילדות, פקודת המלט, פקודת הנישואין והגירושין (רישום), פקודת הסטטיסטיקה, פקודת הסמים המסוכנים, פקודת העיריות, פקודת העיתונות