צ'ינו דה פיסטויה (באיטלקית: Cino da Pistoia נולד בסביבות 1270 ככל הנראה בפיסטויה – 24 בדצמבר 1336 או 27 בינואר 1337 בפיסטויה) היה משורר ומשפטן איטלקי, פעל, בין היתר, כדיפלומט, שופט ופרופסור למשפטים. צאצא של משפחות ותיקות בפיסטויה ולוחם בצעירותו במחנה הגואלפים השחורים, צ'ינו הצטיין בסונטות שלו, בהן העשיר את "הסגנון החדש המתוק" ("dolce stil nuovo"), תוך תיאור ריאליסטי של המצבים הרגשיים, בנימה נוגה ומלכנולית. חלקן מוקדשות לאהובתו, סלוואג'ה. קובץ שיריו "חרוזים" (Rime) בישר את שירתו של פטרארקה. השאיר גם התכתבות חשובה עם ידידו דנטה ועם פטרארקה. במסתו De vulgari eloquentia דנטה קרא לו "משורר המתיקות" (il poeta della dolcezza) מתוך ויקיפדיה

צ'ינגיז מוסטפייב, צ'ינגל (קרחון), צ'ינגלהורן, צ'ינדוגו, צ'ינדיטים, צ'ינוא אצ'בה, צ'ינואה אצ'בה, צ'ינוק (תוכנה), צ'ינזאנו (אפרטיף), צ'ינזאנו (אפריטיף)