הַצַּדּוֹקִים (צְדוֹקִים) היו כיתה – דהיינו תנועה חברתית⁻דתית – יהודית מרכזית בימי בית המקדש השני. אנשיה היו מזוהים עם האריסטוקרטיה ומעמד הכהונה. הצדוקים שללו את האמונה בחיים לאחר המוות, בעולם הבא ובתחיית המתים, התנגדו לגזירות של החכמים וחלקו על הפרושים בהלכות שונות. הם היו יריביהם של הפרושים ובין הכיתות החשובות ביהודה בתקופת בית שני. מתוך ויקיפדיה

מתן נימוק התומך ומצדיק אמירה או מעשה; הצדקה. "הכותב הביא צידוק מפורט לטענתו המרכזית." "לא נמצא צידוק חוקי להחלטה שהתקבלה." "הוועדה דרשה צידוק ברור להוצאות החריגות."

בינוני פעול (סביל) של צָדַק: עשה, חשב, אמר וכד' את הדבר נכון, לא טעה; דייק. "אבי צדק כשהזהיר אותי מפני הבחור." "התלמיד צדק בתשובתו למורה."

צדוק סביר, צדוק עלון, צדוק צרפתי, צדוק שלוש, צדוק שרמן, צדוקים, צדי, צדי צרפתי, צדי"ק, צדיק