בשלהי המאה ה⁻19 התעוררה הלאומיות היהודית והתגבשה האידאולוגיה הציונית כתנועה לאומית. השיח הציוני שם את הגוף הגברי במרכז השיח, כאשר הוא עושה אנלוגיה בין הגוף לאומה: שיקום האומה היהודית מגולם דרך הבראת הגוף היהודי, וכינון של יהודי חדש במקומו של היהודי הגלותי. מנהיגי הציונות, כמו הרצל ונורדאו, אימצו לתוך השיח הציוני את הסטראוטיפים האנטישמיים אשר מציגים את היהודי החולני, החלש והפגום, אבל הדגישו כי המקור לכך אינו מולד אלא תוצאה חברתית ופוליטית שיש לה פתרון, בצורת תחיית העם היהודי בארץ ישראל. היהודי הגלותי, המנוון, הנשי, יכול להירפא ולהשתקם על ידי כך שיהפוך לגבר חזק, שרירי, שעסוק בעבודת אדמה ויישוב ארץ ישראל. מתוך ויקיפדיה

ציונות ברומניה, ציונות ברוסיה, ציונות דתית, ציונות דתית לאומית מתחדשת, ציונות דתית ריאלית, ציונות זו גזענות, ציונות חדשה, ציונות מדינית, ציונות מעשית, ציונות נוצרית