מושא הפגיעה, מי שפגעו בו

בעל⁻חיים שהורגים כמנחה לאל; זבח

ויתור, הקרבה. "הקיצוצים דורשים מהציבור קורבן גדול."

ביהדות, קָרְבָּנוֹת הם סוגי בעלי חיים או מינים מסוימים מן הצומח אשר היו מוצעים בבית המקדש בירושלים, בזמנים ובמועדים שונים, ושם היו מוקטרים על ידי הכהנים על אש המזבח, או נאכלים על ידם, בהתאם לסוג הקורבן. הבאת הקורבנות הייתה ביטוי מרכזי להיותו של האדם עובד אלוהים, ולכן היא נקראת בלשון המקרא וחז"ל באופן סתמי "עבודה". המילה "קורבן", מלשון "קירבה", יש לה משמעות של קרבה גאוגרפית, בכך שהאדם מביא ומקרב את מתנתו אל המקום הנחשב למקום שכינתו של ה'. מלבד זאת, יש למילה זו משמעות של קרבה רוחנית, שכן באמצעות הקורבן האדם "מתקרב" לאל. מתוך ויקיפדיה

אינו חשוב עוד, שייך לעבר

קורבן הוא סוג של פולחן חליפין, בו מוותרים המשתתפים בפולחן על נכס כלשהו לטובת האל או האלים להם נועד הפולחן. מתוך ויקיפדיה

קוֹרְבָּנִיות היא תכונת אישיות נרכשת שבה אדם רואה את עצמו כקורבן למעשים שליליים של אחרים וגם מציג כך את עצמו בעיני הסביבה, ומתנהג כאילו הוא קרבן גם מול ראיות מנוגדות לכך. במובן הכולל של המילה, קורבן הוא כל מי שחווה פציעה, אובדן או חוסר מזל כתוצאה מאירוע כל שהוא או מסדרת אירועים. עם זאת, חוויה שלילית זו בלבד בדרך כלל אינה מספיקה להופעתה של עמדה זאת, שבה אדם תופס את עצמו לעיתים קרובות או כל הזמן כקורבן. מתוך ויקיפדיה

קורבן פסח, קורבן ראייה, קורבן שלמים, קורבן תודה, קורבן תמיד, קורבנות בזמן הזה, קורבנות הנשיאים, קורבנות השלום, קורבנותם אומנותם, קורג'ו