סביל של רִטֵּן: התלונן בלחש או בטון כעוס; קיטר. "הוא רטן על העיכוב במשך כל הדרך." "העובדים רטנו על תנאי העבודה החדשים." "היא רטנה בשקט כשנדרשה להמתין שוב."

השמיע קולות של חוסר שביעות רצון ומרמור, התלונן. "הוא רטן בשקט על העיכוב המתמשך." "העובדים רטנו על תנאי העבודה החדשים." "הילד רטן כשהתבקש לסדר את חדרו."

מי שנוהג להתלונן או לקטר לעיתים קרובות. "הוא נחשב לרוטן קבוע בכל ישיבה." "השכן הרוטן מצא שוב סיבה להתלונן על הרעש." "קשה לעבוד עם אדם רוטן שאינו מרוצה משום דבר."