רשומות האביב והסתיו (בסינית: 春秋, בפין⁻יין: Chūnqiū, בתעתיק לעברית: צון⁻צ'יו) הוא ספר ההיסטוריה הסיני העתיק ביותר ששרד עד ימינו, המסודר ככרוניקה. הספר מיוחס לקונפוציוס ולכן הוא אחד מחמשת ספרי המופת, אף שככל הנראה לא היה לקונפוציוס חלק ממשי בכתיבתו. החיבור הוא כרוניקה המתארת את דברי ימי מדינת לו, אחת הנסיכויות שפעלו בתקופת שושלת ג'ואו המזרחית. הספר, המתאר את תקופת האביב והסתיו נתן לתקופה זו את שמה. מתוך ויקיפדיה

תקופת האביב והסתיו (בסינית: 春秋時代) הוא כינויה של תקופה בהיסטוריה של סין הקדומה בין השנים 770 לפנה"ס ל⁻476 לפנה"ס. שמה של התקופה לקוח משם הספר רשומות האביב והסתיו המיוחס לקונפוציוס, שהוא תיעוד היסטורי של השנים 722 לפנה"ס ל⁻479 לפנה"ס בתוך אותה תקופה. מתוך ויקיפדיה

תקופת ג'ומון, תקופת ג'מדט נאסר, תקופת גופטה, תקופת גלות בבל, תקופת האבות, תקופת האבן, תקופת האדו, תקופת האופל, תקופת האחרונים, תקופת האמוראים