השַׁהַאדָה (בערבית: الشهادة, "אלשהאדה"; תרגום מילולי: "העדוּת") היא הכרזת האמונה האסלאמית. היא כוללת הצהרה בדבר בלעדיות (תַוְחִיד בערבית) האל (אללה בערבית) ושליחותו האלוהית של מוחמד. שינון השהאדה ואמירתה הוא אחד מחמשת עמודי האסלאם, שהם חמש מצוות היסוד המוטלות על כל מוסלמי. המוסלמי שומע את השהאדה מדי יום, בזמן הקריאה לתפילה ובזמן התפילה עצמה. השהאדה נהגית גם במעמדים מיוחדים בחיי המאמין: הגעתו לבגרות, התאסלמותו, ונפילתו למשכב. אדם ההוגה את השהאדה בקולו שלוש פעמים, מתוך כוונה כנה ובנוכחותם של שני עדים מוסלמים, נחשב כמי שהצטרף רשמית לקהילת המאמינים בדת האסלאם. מתוך ויקיפדיה

יחס חיובי; חיבה; סימפטיה

הרגיש רגש של חיבה; חיבב

היה בעד, תמך. "ראש הממשלה אוהד את הרעיון של הקדמת הבחירות."

תמך באופן עקבי וחש הזדהות עם קבוצה או ספורטאי. "מאז שאני זוכר את עצמי אהדתי את בית."

אהדה, או סימפתיה, היא התפיסה, ההבנה והתגובה למצוקה או לצורך של צורת חיים אחרת. שורשי המילה סימפתיה הם המילים היווניות , שפירושן "ביחד" ופאתוס המתייחס לתחושה או לרגש. מתוך ויקיפדיה

שאה סולימאן, שאה⁻נאמה, שאהבה נפשי, שאהד 129, שאהד⁻129, שאהי, שאהיד, שאהיד ח'אקאן עבאסי, שאהין, שאהין (טיל)