אכל די צרכו

חווה מספיק והותר. "הוא שבע מרורים בשרותו הצבאי."

"הילדה אוכלת לשובע בכל ארוחה וחוזרת ללימודים מרוכזת." "בתקופות קשות משפחות רבות לא אכלו לשובע." "חשוב שכל אדם יאכל לשובע ויקבל תזונה מספקת."

אכל מספיק כדי לא להיות רעב, שבע

בכל רחבי ארץ ישראל

במהלך כל היממה, ללא הפסקה

"הסב השְׂבֵעַ יָמִים ישב בראש השולחן והקשיב בשקט." "החכם השְׂבֵעַ יָמִים חלק מניסיונו עם תלמידיו." "היא טיפלה באִמהּ השְׂבֵעַת יָמִים במסירות רבה."

מְאֻשָּׁר, מְרֻצֶּה, שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב

"הלקוחות יצאו שבעי רצון מן השירות שקיבלו." "המורה הייתה שבעת רצון מהתקדמות התלמידים." "לאחר ההסכם שני הצדדים נראו שבעי רצון."

נמאס לו

עֲנָוָה או עַנְוְתָנוּת היא תכונה או רגש שבו האדם מחשיב עצמו כשווה בין שווים, ואינו מרגיש כחשוב ונישא מאחרים מכל סיבה שתהיה. מי שיודע את ערכו ומכיר בכישוריו היתרים, אך לא שם את עצמו במרכז, ולא מבקש לעצמו תהילה וכבוד מהעולם, אלא מבקש לעשות את המעשים הראויים והרצויים. מתוך ויקיפדיה

ענוה או ענותנות היא מידה טובה, הנחשבת על ידי חכמים רבים לשורש המאפיין את כל המידות הטובות. בין אם אדם אינו רואה עצמו כבעל ערך; בין אם מחשיב עצמו כשווה בין שווים. העניו מכיר בכישוריו וערכו אך באותה מידה גם בחסרונותיו לצד ערכם וכישוריהם של אחרים; משכך הוא נמנע מלהתנשא על אחרים ולא מבקש לעצמו כבוד ותהילה, כל שאיפתו היא לעשות את הטוב והראוי. מתוך ויקיפדיה

צנוע

צורת הנקבה של המספר 7

הספרה "7"

שעת היממה 7:00 או 19:00

שאינו רעב; קיבתו מלאה. "אחרי הארוחה הגדולה כולם היו שבעים." "התינוק נרגע כשהיה שבע." "אני לא רוצה עוד לאכול, אני כבר שבע."

שיש לו די והותר ואינו זקוק ליותר; מסופק. "הוא שבע מהצלחות חומריות ומחפש משמעות אחרת." "החברה הייתה שבעה משנים של רווחים ולא מיהרה להתרחב." "אדם שבע אינו מבקש עוד ועוד ללא צורך."

צורת הזכר של המספר 7. "בכיתה יש שבעה תלמידים חדשים." "המספר שבעה מופיע פעמים רבות במקורות." "הוא חילק את העוגה לשבעה חלקים שווים."

מנהג אבלות יהודי שבו יושבים בני משפחת הנפטר בביתם במשך שבעה ימים לאחר הקבורה ומקבלים מנחמים. "לאחר ההלוויה ישבה המשפחה שבעה בבית ההורים." "חברים וקרובים באו לנחם את האבלים בזמן השבעה." "במהלך השבעה נהוג להישאר בבית ולקבל מבקרים."