הִרְבִיץ, הִכָּה, חָבַט

הֻרְבַּץ, נָכִי, נֶחְבַּט

הביט לרגע קצר ומהיר. "הוא החטיף מבט בשעון וחזר לעבודתו." "לפני שנכנסה לכיתה, היא החטיפה מבט במסדרון." "הילד החטיף מבט אל החלון בזמן השיעור."

חטף הוא סימן בניקוד העברי, שמשמעותו קיצור הברה – תנועה חטופה. מקורו בניקוד הטברני, והוא קיים גם בעברית בת ימינו. קיים באותיות גרוניות בלבד (א, ה, ח, ע), אולם יש מספר מקרים יוצאידופן לאות שאינה גרונית שנוקדה בתנ"ך בחטף. לפי הבלשן גבריאל בירנבאום, הטברנים מנקדי התנ"ך השתמשו בחטף פתח באותיות לא גרוניות במטרה להדגיש לקוראים שמדובר בשווא נע. זה התאפשר כיוון שהם הגו את השווא הנע בתנועת A. ולכן יש לקרוא בעברית מודרנית הנשענת על ההגייה הספרדית חטף פתח מסוג זה כשווא נע בתנועת E.[https://hebrew⁻academy.org.il/wp⁻content/uploads/acad43.pdf] מתוך ויקיפדיה

נִלְקַח בפתאומיות ובכוח

נגמר מהר

דבר הנעשה במהירות רבה; בחיפזון. "הכול התרחש בחטף, לפני שהספקנו להבין מה קרה." "הוא חתם על המסמך בחטף ויצא מן החדר." "ההחלטה התקבלה בחטף, בלי דיון מעמיק."

חטמ"ר פארן, חטמ"ר שגיא, חטמית, חטמית זיפנית, חטנגה, חטף חיריק, חטף סגול, חטף פתח, חטף קמץ, חטפיות אוסטרליות