שינג אי צ'ואן או שינג אי (בסינית: 形意拳, בפין⁻יין: ''Xingyiquan'' או ''Xingyi'', בויד⁻גיילס: Hsing I Ch'üan או Hsing I) היא אמנות לחימה סינית, אחת משלושת הסגנונות המכונים "המשפחה הפנימית" לצד בא⁻גואה ג'אנג וטאי⁻ג'י צ'ואן. פירוש הסימנית 形 הוא: "צורה/תבנית/דמות/מראה חיצוני". פירוש הסימנית 意 הוא: "כוונה/רעיון/תשומת לב". פירוש הסימנית 拳 הוא אגרוף או טכניקת לחימה. כלומר, שיטת הלחימה של הדמות והרעיון או הצורה והכוונה. השם, המעיד על קשר בין המראה החיצוני לתחושה הפנימית, מעיד על החשיבות של שילוב הרכיבים התודעתיים בתנועת הגוף. דגש זה בשם, שניכר אף ביישומי הלחימה של שיטה זו, ממחיש את הקשר הבל⁻יינתק שבין החיצוני לפנימי במהלך כל שלבי הלימוד והתרגול. מתוך ויקיפדיה

דונג האי צ'ואן (בסינית: 董海川; נולד בצ'ו צ'יה וו (Chu Chia Wu) שבפרובינציית חביי סביב שנת 1800) היה אמן לחימה סיני. מגיל צעיר גילה עניין באמנויות הלחימה, הוא נדד בדרכים ולמד שיטות שונות. יכולתו הגבוהה בשיטות אלה פרסמה את שמו ברבים. דונג החל להתאמן גם בשיטה דאואיסטית לפיה מתרגלים הליכה במעגלים. את התרגול הזה שילב דונג עם הידע הלחימתי שרכש וייסד, באמצע המאה ה⁻19, את אמנות הפה קואה המודרנית. מתוך ויקיפדיה

שין שין, שין שמאלית, שין⁻בית, שינאיצ'ירו טומונאגה, שינאנו, שינג'ו, שינג'וקו, שינג'י אונו, שינג'י אוקזאקי, שינג'י קגאווה