שליחי בהאא אללה (בפרסית: نخستین پیروان بهاءالله, או پیروان اولیه بهاءالله) הוא תוארם של תשעה⁻עשר ממאמיניו המוקדמים של בהאא אללה, מייסד הדת הבהאית. שליחי בהאא אללה מילאו תפקיד חשוב בהתפתחותה של הדת הבהאית במאה ה⁻19 ובתחילת המאה ה⁻20, ומעמדם בעיני הבהאים דומה לזה של השליחים בנצרות או צחאבה באסלאם. התואר הוענק להם על ידי שוגי אפנדי, מנהיג הדת בין השנים 1921–1957. מתוך ויקיפדיה

בהאא אללה (بهاء الله - "תפארת האל"; "זוהר האל"; "תהילת האל"; ההגייה המקובלת: Baha'u'llah; נולד בשם "מירזא חוסיין עלי נורי"; 12 בנובמבר 1817 – 29 במאי 1892), היה מייסדה של הדת הבהאית. בין כתביו המפורסמים: הספר הקדוש ביותר (בערבית: الكتاب الاقدس, "אל⁻כתאב אל⁻אקדס"), ספר הוודאות (או "ספר השכנוע", בערבית: كتاب الإيقان, "כתאב אל⁻איקאן", ובכתיב הפרסי: "כתאב⁻י איקאן") ו"המילים הנסתרות" (בערבית: الکلمات المكنونة, "אל⁻כלימאת אל⁻מכנונה"; בפרסית: کلمات مكنونه, "כלימאת⁻י מכנונה"). מתוך ויקיפדיה

הולדת בהאא אללה הוא אחד מתשעת החגים בדת הבהאית בהם שובתים המאמינים ממלאכה, והוא חל ב⁻12 בנובמבר. ביום זה חוגגים הבהאים את הולדתו של נביא האמונה, בהאא אללה, בשנת 1817. מתוך ויקיפדיה

בה"כ, בה, בה, כבשה שחורה, בהא אלדין, בהאא א⁻דין, בהאא אבו אל⁻עטא, בהאאים, בהאגווטה פוראנה, בהאדור שאה השני, בהאי, בהאיים