השפות השמיות הן ענף צפון⁻מזרחי במשפחת⁻העל האפרו⁻אסייאתית (כונתה בעבר "שמית⁻חמית"). הכינוי "שפות שמיות" נטבע לראשונה בידי ההיסטוריון הגרמני בשנת 1781. הכינוי מתבסס על תיאור "לוח העמים" שבמקרא, בו מתוארת התפצלות עמי העולם מבני נח לאחר המבול. שם בן נח נחשב לאבי אשור וארם ולאבי סבו של עבר – אלה מוכרים כשמות של ממלכות או עמים דוברי שפות שמיות. מתוך ויקיפדיה

השפות השמיות הדרומיות הן אחת מהקבוצות של משפחת השפות השמיות. השפות השמיות עצמן הן חלק מענף רחב יותר של השפות האפרו⁻אסיאתיות. השפות השמיות הדרומיות חולקו בעבר לשתי קבוצות: לקבוצה המערבית, הכוללת את השפות האתיו⁻שמיות ואת שפות דרום⁻ערב העתיקות, ולקבוצה המזרחית שבה שפות דרום⁻ערב החדשות. כיום מקובל שכל אחת מהקבוצות עצמאית, כאשר שפות דרום ערב העתיקות (ובייחוד שבאית) קרובות בייחוד לשפות השמיות המרכזיות. מתוך ויקיפדיה

השפות השמיות המזרחיות הן אחד הענפים במשפחת השפות השמיות. כל השפות בענף השמי המזרחי נכחדו, וידועות לנו מממצאים ארכאולוגיים בלבד. מתוך ויקיפדיה

שפות השמיות המערביות היא תת⁻קבוצה מוצעת בתוך משפחת השפות השמיות, כינויה נטבע לראשונה ב⁻1883 בידי פריץ הומל, חלוקה זו נתמכה בידי מספר חוקרי שפות שמיות נוספים. שיטה זו מציעה לחלק את השפות השמיות לשני ענפים מרכזיים, ענף השפות השמיות המזרחיות שנכחד כולו, והענף המערבי שכל השפות השמיות המדוברות כיום שכולל בתוכו את השפות השמיות הדרומיות, השפות השמיות המרכזיות, השפות השמיות הצפון⁻מערביות והערבית. מעמדה של הערבית בתוך המשפחה שנוי במחלוקת בעבר החשיבו אותה כשפה דרומית, אך כיום יש המחשיבים אותה כשפה צפון⁻מערבית ויש כאלו המחשיבים אותה כענף עצמאי בשם שפות שמיות דרום⁻מערביות, הסיבה לשיטה הישנה היא, שבשפות הדרומיות וגם בערבית ישנה תופעה דקדוקית הנקראת ריבוי שבור. מחלוקת דומה יש לגבי השפה שדוברה בקפריסין בין המאה ה⁻10 לפנה"ס ועד המאה ה⁻4 לפנה"ס, יש מן החוקרים שמכלילים אותה במשפחה זו ויש שטוענים שאינה קשורה כלל לשפות השמיות. מתוך ויקיפדיה

השפות השמיות המזרחיות, השפות השמיות המערביות

שפות קלטיות, שפות קריאוליות, שפות רומאניות, שפות רומאניות יהודיות, שפות רשמיות בהודו, שפות שמיות דרומיות, שפות שמיות חמיות, שפות שמיות מזרחיות, שפות שמיות מערביות (הצעה), שפות שמיות⁻חמיות