שרפת צווי גיוס הייתה פעולת מחאה של אלפי גברים אמריקאים צעירים כחלק מהמחאה נגד המעורבות של ארצות הברית במלחמת וייטנאם. החל ממאי 1964, מועמדים לגיוס שרפו את צווי הגיוס שלהם בעצרות והפגנות נגד המלחמה. באוגוסט 1965, כדי להגביל את המחאה, הקונגרס של ארצות הברית חוקק חוק שמרחיב את הענישה לכל מי ש"ביודעין הורס, ביודעין משחית" צו גיוס בעקבות החוק, בין השנים 1965 – 1973, 46 גברים הואשמו בשרפת צווי גיוס, מתוך כ⁻25,000 שעשו כן, במסגרת עצרות שונות וארבעה מקרים הגיעו לבתי משפט. אחד מהם, ארצות הברית נגד אובריאן, הגיע לבית המשפט העליון. שם נטען כי שרפת צו גיוס היא מעשה סמלי של חופש הביטוי, זכות חוקתית המובטחת על ידי התיקון הראשון לחוקה. בית המשפט העליון החליט נגד שורפי צווי הגיוס וקבע שהחוק הפדרלי מוצדק ואין קשר בין המעשה לחופש הביטוי. משפטנים ביקרו את החלטה זו.  מתוך ויקיפדיה

שריפת מכשפות, שריפת ספרי הרמב"ם, שריפת ספרי רמב"ם, שריפת ספרים, שריפת ספרים בגרמניה הנאצית, שרפתו של יהודה, שריקה, שריקה ג'קסון, שריקי, שריר