במכניקת הזורמים, תאוריית הגלים של איירי (לעיתים נקראת גם תאוריית הגלים הליניארית) היא תיאור ליניארי של ההתקדמות גלים על פני השטח של שכבת זורם הומוגנית. התאוריה מניחה שלשכבת הזורם יש גובה ממוצע אחיד, ושזרימת הזורם היא בלתי⁻צמיגה, בלתי דחיסה, ואי⁻רוטציונית. התאוריה פורסמה לראשונה, בצורה נכונה, על ידי ג'ורג' בידל איירי במאה ה⁻19. לעיתים קרובות, כאשר מתייחסים לפתרון המתמטי הנפוץ והבסיסי ביותר בתאוריה של גלי מים, מתכוונים לתאוריה של איירי. הנחת הליניאריזציה המרכזית של התאוריה היא שאמפליטודת הגל קטנה בהרבה מאורך הגל שלו, כך שניתן להזניח אפקטים מסדרים גבוהים יותר הקשורים בתלילות הגל. מתוך ויקיפדיה

תאוריית הגלים של אליוט היא צורה של ניתוח טכני שמשקיעים משתמשים בה כדי לחזות מגמות בשוקי הון. רלף נלסון אליוט (1871–1948), רואה חשבון במקצועו, פיתח את התאוריה בשנות ה⁻30. הוא טען שהמחירים בשוק מתפתחים בתבניות מוגדרות, שאנשי המקצוע היום מכנים גלי אליוט. מתוך ויקיפדיה

משוואת שרדינגר (שידועה גם בשם משוואת הגלים של שרדינגר) היא משוואת התנועה היסודית של מערכות קוונטיות, שהוצעה על ידי הפיזיקאי האוסטרי ארווין שרדינגר ב⁻1926 ומתארת כיצד מצב קוונטי של מערכת פיזיקלית משתנה לאורך הזמן. משוואת שרדינגר ניתנת להמרה באופן מתמטי למכניקת המטריצות של הייזנברג ולאינטגרלי המסלול של פיינמן, השקולים לה. משוואת שרדינגר מתארת את הזמן באופן היוצר קושי עם תאוריות יחסותיות, בעיה שאינה כה חמורה כמו היחס לזמן במכניקת המטריצות או באינטגרלי המסלול. משוואה זו בעלת חשיבות מרכזית במכניקת הקוונטים הלא⁻יחסותית. מתוך ויקיפדיה

משוואת דרסי ויסבך, משוואת דרסי⁻ויסבך, משוואת האגן⁻פואזיי, משוואת הגל האלקטרומגנטי, משוואת הגלים, משוואת הדיפוזיה, משוואת הולכת החום, משוואת החום, משוואת היזן וויליאמס, משוואת היזן ויליאמס