תיארוך פחמן⁻14 הוא שיטת תיארוך רדיומטרי לקביעת גילו של עצם המכיל חומר אורגני באמצעות תכונותיו של פחמן רדיואקטיבי, איזוטופ רדיואקטיבי של פחמן זו אחת מהשיטות המדויקות ביותר להערכת גילם של ממצאים גאולוגיים וארכאולוגיים אורגניים. את השיטה פיתח הכימאי האמריקאי וילארד פרנק ליבי ב⁻1949, וזכה בפרס נובל על עבודתו בשנת 1960. מתוך ויקיפדיה

תאקסין שינאוואטרה, תאר, תארוך, תארוך ספרי התנ"ך, תארוך ספרי תנ"ך, תארוך פחמן⁻14, תארוך רדיומטרי, תארי אצולה, תאריך, תאריך אחרון לשיווק