{{תחנת חלל מתוך ויקיפדיה

מיר (רוסית: Мир, שמשמעו "תבל" וגם "שלום") הייתה תחנת חלל של ברית המועצות (ומאוחר יותר של רוסיה), שחגה במסלול לווייני נמוך סביב כדור הארץ בין השנים 1986 ל2001. מיר הייתה תחנת המחקר הראשונה בחלל שהייתה מאוכלסת באופן קבוע תקופה ארוכה. באמצעות מספר שיתופי פעולה בינלאומיים, היא הפכה לנגישה עבור קוסמונאוטים ואסטרונאוטים של מדינות רבות. במהלך פעילותה ביקרו בה 104 חוקרים מ12 מדינות. מיר הורכבה במסלול על ידי מספר מודולים ששוגרו בנפרד החל מ19 בפברואר 1986 עד 1996. התחנה שהתה במסלול עד אשר הוסטה בהנחיה מרחוק למסלול שהוביל להתרסקותה על פני כדור הארץ ב23 במרץ 2001. מתוך ויקיפדיה

תוכנית סאליוט (ברוסית: Салют) היא תוכנית חלל סובייטית שבמסגרתה שוגרו סדרה של תחנות חלל על ידי ברית המועצות במהלך שנות ה⁻70 של המאה ה⁻20. מתוך ויקיפדיה

להן רשימה כרנולוגית של משלחות לתחנת החלל הביןלאומית (ISS) שהיא פרויקט משותף של חמש סוכנויות חלל שונות: מנהל האווירונאוטיקה והחלל הלאומי (NASA), סוכנות החלל הפדרלית של רוסיה (Roscosmos), הסוכנות היפנית לחקר החלל (JAXA), סוכנות החלל הקנדית (CSA) וסוכנות החלל האירופית (ESA). משלחת לתחנת החלל מתייחסת לצוות ששהה בתחנת החלל ומשתמש בה למחקר ובדיקות. משלחות יכולות להימשך עד שישה חודשים ולכלול בין שניים לשנים עשר אנשי צוות. צוותי משימת אספקה ותיירי חלל אינם נכללים ברשימה. שמו של מפקד המשלחת מופיע בראש הרשימה השמית בהדגשה. "משך שהות" הוא פרק הזמן שבין שיגור הצוות מכדור הארץ ועד לעזיבתם את תחנת החלל. מתוך ויקיפדיה

תחנת החלל אורורה, תחנת החלל המסלולית הלאומית, תחנת החלל סאליוט

תחנת הבריאות העברית, תחנת הדלק טן, תחנת הח'אן, תחנת החאן, תחנת החלל אורורה, תחנת החלל המסלולית הלאומית, תחנת החלל מיר, תחנת החלל סאליוט, תחנת החלל סליוט, תחנת הכוח אורות רבין