תנאי עומר (או חוזה עומר, בערבית: شروط عمر או عهد عمر או عقد عمر) וכן חוקי עומר, או "אמנת עמר", הוא טקסט קנוני מוסלמי המנוסח כמכתב שמיוחס לח'ליף עומר השני (יש חוקרים הסוברים שהייחוס הוא לח'ליף ישר הדרך עומר) ובו נקבעו חוקים שונים לגבי תושבים שאינם מוסלמים (נוצרים, זורואסטראים, יהודים, שומרונים ואף פגאנים), אשר היו תחת שלטונה של האימפריה המוסלמית. המסמך נועד להסדיר את מעמדם, ואת מערכת קשרי הגומלין בין המוסלמים לבין אלו שאינם מוסלמים (ד'ימים, או בני חסות, בערבית: أهل الذمة). להסכם יש מספר גרסאות השונות זו מזו הן במבנה והן בתוכן (בתנאים). ההסכם מכיל רשימה של היתרים ומגבלות החלים על שאינם מוסלמים. לאלו שאינם מוסלמים מוענק ביטחון לגופם, בני משפחותיהם ורכושם, אף על פי שלא נהנו מאותן זכויות כמו המוסלמים. מתוך ויקיפדיה

תנאי ליפשיץ, תנאי מכללא, תנאי מספיק, תנאי ניומן, תנאי עומר, תנאי קולמוגורוב, תנאי קונדורסה, תנאי שווארצשילד, תנאי שוורצשילד, תנאי שימוש