נהוג לערוך חלוקה לתקופות בהיסטוריה של המוזיקה המערבית בדומה לתקופות ההיסטוריות המקובלות. תחילתה של המוזיקה המערבית המכונה המוזיקה הקלאסית עשויה להיחשב מאז המצאת התווים. המצאה זו היא מימי הביניים. תקופה זו נמשכה מסוף העת העתיקה, סביב 800 לספירה ועד סביב 1500. תקופת התחיה הנקראת רנסאנס היא התקופה השנייה בתולדות המוזיקה, שהחלה במאה ה⁻15 ונמשכה עד סוף המאה ה⁻16. אחריה תקופת הבארוק. מן המאה ה⁻17 ועד למחצית הראשונה של המאה ה⁻18. שמה של התקופה הבאה אחרי תקופת הבארוק הוא: התקופה הקלאסית. תקופה זו מקבילה לתקופה הנאו⁻קלאסית באמנות אך משום שלאמנות הייתה תקופה קלאסית, היא התקופה היוונית רומית של ימי קדם, לז'אנר הקלאסי האמנותי קראו ניאוקלאסי (ניאו=חדש). היות שהמוזיקה מן התקופה היוונית⁻רומית, המכונה התקופה הקלאסית, לא שרדה עקב הכחדתה על ידי הנוצרים הקדמונים, לא היה ניתן לקרוא למוזיקה נאו⁻קלאסית, כיוון שאין ישן וחדש מולו. מקרה זה מיוחד למוזיקה בלבד. עם שקיעתה של האצולה ועלייתו של הפרולטריון באירופה של שלהי המאה ה⁻18, החלה תקופה חדשה רוויה בהקצנה דרמאטית. תקופה זו נקראת: התקופה הרומנטית. זו נמשכה עד לשלהי המאה ה⁻19. אחריה באה התקופה המודרנית ונהוג לכנותה מוזיקה בת זמננו. מתוך ויקיפדיה

תקופה בלתי⁻נמנית, תקופה הלניסטית, תקופה כלכוליתית, תקופה קריטית, תקופות במוזיקה, תקופות חמה (לוח השנה הסיני), תקופות יוון העתיקה, תקופת אדו, תקופת אור 3, תקופת אזוצ'י⁻מומויאמה