חקיקת משנה היא חקיקה של חיקוק, שנעשתה על ידי מי שהוסמך לכך על ידי המחוקק, ולא על ידי המחוקק עצמו. גם במובן זה היא שנייה, ואין לה תוקף לפני שהמחוקק סיים את החקיקה העיקרית. בדין זר היא מכונה Delegated legislation. במדינת ישראל, למשל, חקיקת משנה לא מאושרת בכנסת בשלוש קריאות, אלא מותקנת על ידי גורמים של הרשות המבצעת: שרים, פקידים בכירים וכדומה, מכוח הסמכות שהוענקה להם בחוקים המתאימים. חקיקת המשנה משלימה את החקיקה הראשית (החוק): בחוק נקבעים העקרונות הכלליים, ובחקיקת המשנה, שלפעמים מכונה תקנות, נעשית ירידה לפרטים. הפרדה זו באה כדי שלא לכלות את זמנו של המחוקק בירידה לפרטים, לא להעסיקו בעניינים טכניים שאינו בקיא בהם, וכדי לאפשר את הגמישות הנחוצה בירידה לפרטים, שמטבע הדברים משתנים בתדירות גבוהה יותר. מתוך ויקיפדיה

תקנ"ה, תקנ"ו, תקנ"ז, תקנ"ח, תקנ"ט, תקנה דרבנן, תקנה נשיאותית 13087, תקנון (חברה), תקנון (תאגיד), תקנון (תאגידים)