תרי עשר הוא אחד מעשרים וארבעה ספרי התנ"ך. כפי ששמו מורה (תריסר, שניםעשר בארמית) הספר כולל שניםעשר ספרי נבואה קצרים שקובצו לספר אחד כדי שלא יאבדו מפאת קוצרם (בלשון התלמוד הבבלי: "איידי דזוטר מירכס" – מתוך שקצר יאבד). מתוך ויקיפדיה

מִיכָה הַמֹּרַשְׁתִּי הוא דמות מקראית. לפי המתואר בתנ"ך, הוא היה נביא שפעל בממלכת יהודה ובממלכת ישראל באמצע תקופת בית ראשון. הוא ניבא בימי יותם, אחז וחזקיהו מלכי יהודה, והיה עד לרעידת האדמה שהתרחשה בתקופת מלכותו של עוזיהו מלך יהודה (מיכה א, ג⁻ד), ב⁻750 לפני הספירה בקירוב. ספרו, בן שבעת הפרקים, הוא השישי בקובץ התרי עשר, וממוקם בין ספר יונה לספר נחום. בין נבואותיו יש נבואות פורענות וגם נבואות נחמה, אולם בעיקר הוא מתבלט בדברי התוכחה שלו אל ראשי העם ומושליו. מיכה היה אחד מ"ארבעה נביאים שנתנבאו באותו הפרק" - כפי שאמרו חז"ל, כלומר שפעלו באותה תקופה - הושע, ישעיהו, עמוס ומיכה (ומיכה כנראה היה הצעיר מביניהם). אף על פי שאירועים היסטוריים (דוגמת מסעות צבא אשור בארץ ישראל) לא נזכרים במפורש בספרו, ניכרת בבירור השפעתם על נבואותיו, וגם מסגרת התקופה משתלבת היטב עם ספרו. מוכרת במיוחד נבואתו "...וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים, וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת⁻⁻לֹא⁻יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל⁻גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא⁻יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה" (מיכה ד', ג'). מתוך ויקיפדיה

תרחנזס, תרחנת, תרט"ו, תרט"ז, תרי ותרי, תרי קדמין, תרי"א, תרי"ב, תרי"ג, תרי"ג מצוות