ספר המעשים לבני ארץ ישראל או "ספר המעשים שלבני ארץ ישראל" הוא קובץ מנהגים של בני ארץ ישראל שנכתב לאחר חתימת התלמוד הירושלמי. הוא נערך בארץ ישראל במאות ה⁻7 וה⁻8 לספירה הנוצרית, לערך. החיבור היה נחשב לאבוד והוא נודע בזכות אזכור יחיד שלו בתשובה של רב האיי גאון, אשר טען שבעל הלכות גדולות הכניס פסקאות מהחיבור הזה לתוך חיבורו. בנימין מנשה לוין היה הראשון שמצא קטעים מספר המעשים בגניזה הקהירית, והוא פרסם אותם בשנת תר"ץ בגיליון הראשון של כתב העת תרביץ. בעקבות תגליתו פורסמו קטעים נוספים ונכתבו מחקרים על החיבור בידי החוקרים הבולטים בתחום, ביניהם, יעקב נחום אפשטיין, יעקב מאן, שאול ליברמן, אביגדור אפטוביצר,מרדכי עקיבא פרידמן ושמחה עמנואל. בנוסף לשרידי החיבור בגניזה הקהירית, זיהו החוקרים, באמצעות טרמינולוגיה מקבילות וסימנים נוספים, פסקאות מתוך החיבור ששולבו בספרות הגאונים והראשונים, שנכתבו בימי הביניים. מתוך ויקיפדיה

המעשה המופלא בפטר שלמיל, המעשה הנכון (מפלגה), המעשייה על הנסיכה המתה ושבעת האבירים, המעשייה על הנסיכה ושבעת האבירים, המעשייה על פיליס ואריסטו, המעתק הכנעני, המפ, המפגש, המפגש הבין⁻לאומי של המפלגות הקומוניסטיות ושל הפועלים, המפד"ל