אפיטף (מיוונית עתיקה: epi = על, taphos = הקבר) הוא כתובת שנחרתת על גבי מצבה. האפיטף בא לספר את שבחי המת ואת תהילתו. בעולם הקלאסי היו לאפיטף גם כללים צורניים. בדרך כלל הוא נכתב בצורת שיר בן שני טורים. האפיטפים, שנחרתו גם כסיפורים וכציורים, שיבחו את הקרבות הגדולים, את מעשי הבנייה, ואת חיי השליטים. אפיטפים היו נהוגים בכל רחבי העולם העתיק. למלל של האפיטפים, בכל התקופות, יש עניין רב - ספרותי, היסטורי וביוגרפי. ספרות מחקר שלמה נוצרה אודות האפיטף. ממחקרים אלו לומדים החוקרים רבות על אישים, תקופות, לשונות וסגנונות ספרותיים. מתוך ויקיפדיה

כיתוב קצר על מצבה, לעיתים בנוסח ספרותי או פיוטי, המנציח את המת. "על המצבה נחרט אפיטף קצר לזכר הנפטר." "הסופר שילב ברומן אפיטף פיוטי לדמות המתה." "בבית העלמין העתיק השתמרו אפיטפים מן המאה התשע⁻עשרה."

אפיזודס, אפיזום, אפיטוניום סקלר, אפיטופ, אפיטסיו פסואה, אפיטרוכואיד, אפיי יודו, אפייה, אפיירון, אפיית מצות