חטא בעל פעור (או חטא בנות מואב) הוא מאורע מקראי, המתואר בספר במדבר, שאירע בעת שחנו עם ישראל בשיטים שבערבות מואב סמוך לכניסתם לארץ כנען. לפי המתואר, נמשכו רבים מהעם למעשי זנות עם בנות מואב ומדין, ומתוך כך פיתו אותם הבנות להשתתף באכילת הזבחים שהקריבו לאל המואבי – בעל פעור – ואף להשתחוות לו. בעקבות החטא הורה ה' למשה להוציא להורג את ראשי החוטאים בעבודה זרה, ובתוך כך פרצה מגפה בקרב העם. בשיאו של החטא, לקח זמרי בן סלוא ששימש כנשיא בית אב בתוך שבט שמעון, את כזבי המדיינית, בתו של צור ממלכי מדיין, לשכב איתה באוהלו לעיני משה וכל העדה, שהביטו במעשה בחוסר אונים. פינחס, בנו של אלעזר בן אהרן הכהן, בקנאתו לה' על הבגידה, לקח רומח ודקר את שניהם למוות באוהל, ובעקבות זאת המגפה נעצרה. בשכר זאת, הבטיח ה' לפינחס ולזרעו את הכהונה הגדולה. מתוך ויקיפדיה

חט"ב, חט"ל, חט"מ, חטא, חטא אדם הראשון, חטא בני האלהים, חטא בני האלוהים, חטא בעל פעור, חטא דוד ובת שבע, חטא האדם הראשון